נניח שבמהלך חפירת היסודות ליקב החדש שלכם, בסן פאטריצ׳יו דל צ׳אנייאר בארגנטינה, נתקלתם בעצם גדולה, ממש גדולה, ועל ידה עצמות נוספות, וכשאתם קוראים לחוקרים הם חושפים שלד שלם של דינוזאור עצום ממדים. מה תעשו? אם השאלה נשמעת לכם הזויה, כנראה שאתם לא בני משפחת שרדר, ולא חיים בפטגוניה, המכונה אצלנו גם בשם מסעיר הדמיון ״ארץ האש״. פטגוניה משתרעת על פני דרום ארגנטינה ודרום צ׳ילה, בשטח שגדול כפליים מקליפורניה, והיא אולי המקום האחרון שיעלה בדעתו של מי שמנסה לחשוב על אזורי יין איכותיים. למרות זאת, פטגוניה המדברית, עם אקלימה הקריר והיבש, הוכיחה שהיא מתאימה מאין כמותה לע־ נבים אדומים מהזנים פינו נואר ומלבק, ובה מצוי אזור היין הדרומי ביותר של דרום אמריקה. ב,1927- בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול, מהגר גרמני בשם הרמן היינץ תיאודור שרדר התיישב בפטגוניה והשתלב בתעשיית היין. ב1924- הוא עזב את גרמניה מותשת הקרבות, עבר בספרד בה למד את השפה, השתקע בארגנטינה בה קיווה להתחיל דף חדש. הוא התפרנס כסוכן של חברות מכונות תעשיה וכימיקלים גרמניות, והקים משפחה שעסקה גם בחקלאות. 70 שנים חלפו. לפמיליה שרדר יש 1400 דונם כרמים, בהם נטעו 400 דונם מלבק, 200 דונם פינו נואר, את האדומים הנוספים מרלו וקברנה סוביניון ואת הלבנים שרדונה וסוביניון בלאן. הכרמים נמצאים בין מרכז העמק ובין רכס בארדה, על אדמת משקע מחלחלת, תערובת של חרסית, חול, אבנים וסלעים. ב2001- החליטו נכדיו של שרדר להקים יקב על אחת הגבעות הרכות שצופות לכרמים, ומצאו בה שלד דינוזאור בן 75 מיליוני שנים, אוכל עשב מהגדולים שחיו בפטגוניה. הפליאונטולוגים שחקרו את השלד במשך שנים ארוכות לא הצליחו למצוא תיעוד לממצא דומה, לכן הוא זכה לשם ״פאנאמריקנזאורוס שרדרי״, על שם המשפחה שגילתה אותו. השרדרים תכננו מחדש את המרתף ככה שבן המשפחה החדש-ישן יוצג בו במלוא הדרו, וקראו ״סאורוס״ לאחת מס־ דרות היין של היקב. אזור היין של פטגוניה משתרע בקצה הצפוני שלה, בקרבת הנהרות ריו נגרו ונאוקואן, בערוץ יבש שחרץ קרחון קדום במחצית הדרך בין האוקיינוס להרי האנדים. זהו מדבר בצל הרים עם אקלים יבש מאד ואוויר נקי וצלול. הימים חמים והלילות קרירים, ורוח מערבית קרה ויבשה נו־ שבת כל העת מן האנדים. בין היום והלילה יש משרעת טמפרטורה גדולה, שתורמת להבשלה איטית של הענבים ולעונת גידול ארוכה. השהות על הגפן מאפשרת לענבים לפתח עושר זני ניכר תוך שמירה על חומצה בריאה ורעננה, וכ250- ימי שמש בשנה ואור בהיר בצורה קיצונית מבטיחים הבשלה מלאה. לקרבה לנהר, שמספק מי הפשרת שלגים להשקיית הכרמים, יש חשיבות קריטית להצלחתה של החקלאות המדברית. היובש הגדול משמעותו לחץ מזיקים נמוך וגפנים בריאות שקל יחסית לגדל בחקלאות אורגנית מחד, ותלות בהשקיה במי נהר והפשרת שלגים מאידך. ואכן, עבודת האדמה המסורתית התאפשרה בזכות מערכת השקיה שכונתה ״צ׳אקרה״. חלקות ריבועיות גדולות נתחמו בתעלות שנחפרו על ידי הקולוניאליסטים הבריטים בני המאה ה.19- הן נחסמו ונפתחו חליפות, והציפו את החלקות בכמויות גדולות של מי הפשרת שלגים. בכרמים הוותיקים של פטגוניה, מהם כאלה שניטעו על ידי בתי שמפניה גדולים כמו מואט א שנדון באמצע המאה שעברה, עדין נהוגה הצפה. לאונרדו פופאטו, היינן הראשי של שרדר, השתתף בתכנון היקב ועובד בו עד היום, מ2010- תחת הנחייתו של היועץ פול הובס. היקב עושה שימוש בהבדלי גבהים כדי להעביר את היין בין המכלים, כך שאין צורך במשאבות; השילוב של חקלאות אורגנית, תנאי גידול יוצאים מהכלל ומחויבות למצוינות הם הבסיס להצלחה של שרדר.